לכבוד שבוע החגיגות הגדול
של מבצע "נפרדים מאורח החיים הסוכרתי"
שמתחיל הערב (יום ג') בשידור החגיגי>>

הכנו לכם כמה סיפורים חמים מהשטח.

והיום, נרד לשורש העניין:
האם אפשר להיחלץ מ"הגורל הגנטי" של סוכרת 2?

או שפשוט צריך להשלים עם "בית הכלא" של הגנטיקה שלנו?

נתחיל מהשורה התחתונה. 

פרופסור חוליו וינשטיין,
מנהל היחידה לסוכרת במרכז הרפואי וולפסון

ונשיא האגודה הישראלית לסוכרת לשעבר

אומר באופן חד משמעי:

"בדרך כלל המצב הוא שהגורם הסביבתי
הוא יותר בעל משקל מאשר הגורם הגנטי.
ולכן אין ספק שהטיפול באדם ובהתנהגות שלו היומיומית
זו הדרך שאדם עשוי להצליח להתמודד ולנצח את הסוכרת". 

נפרדים מאורח החיים הסוכרתי?

באמת??

אבל כל כך הרבה אנשים מנסים ולא מצליחים.
למה??

הנה סיפור אמיתי טרי מהשטח:

בשיחה שעשינו עם אלי, בן 63, הוא סיפר:

"הסטירה הגדולה שקיבלתי זה קודם כל משפחתית אצלנו.
וכשראיתי את בן דוד שלי שעבר כריתה של רגל ובסופו של דבר נפטר…
זה מוות שקט אני קורא לזה.
אתה לא יודע מה הנזקים בפנים שזה עושה אבל זה אוכל אותך לאט לאט מבפנים".

"הגורל הגנטי" רדף גם את אלי,
שהגיע בעצמו למצב סוכרתי.
הוא תיאר שהיה מתקשה להצליח לנהוג מרוב עייפות
"אתה נלחם עם עצמך במשך שעתיים של נסיעה.
אתה לא יכול להרשות לעצמך לעצום עיניים על ההגה, כי יש לך אחריות של חיים"

אבל אלי החליט שהוא לא מוכן לתת למצב הזה להימשך.
הוא לא מוכן להשלים עם הסוכרת כגזירת גורל גנטית

שתכתיב את איכות חייו ותסכן אותו ואת סביבתו. 

הוא לקח את תוכנית LifeTec 
מתוך החלטה נחושה להיפרד מאורח החיים הסוכרתי
ואפילו אמר לרופא שלו שהוא בטוח
שהוא הולך להוריד את ערכי הסוכר שלו לגמרי למטה.
אבל הרופא, למוד ניסיון, שראה בחייו המקצועיים אינספור אנשים
נאבקים בגורל הסוכרת ללא הצלחה, חייך ואמר לו:
"כן, פגשתי מספיק אנשים כמוך"…

והאמת, אפשר להבין אותו…
הסטטיסטיקה הכללית אכן לרעת מתמודדי הסוכרת. 

אבל, הנה מה שקרה אצל אלי:

רק שלושה חודשים קדימה בזמן,
מדדי ה- A1C של אלי ירדו מ- 7.8 ל- 6.2
(טרום סוכרתי לפי סטנדרט הבריאות העולמי).
אלי התחיל להרגיש אנרגטי ועירני.
הוא יכל לנהוג בבטחה כמדריך טיולים ברחבי הארץ.
ועל הדרך הוא גם ירד במשקל. 

בסרטון הזה תוכלו לצפות בו מספר את הסיפור המלא: